להגיע לאיזון הנכון

החֵלב והדם אסורים באכילה אך הם מוּעלים ומוּקרבים על המזבח.


החֵלב והדם הם הפכים. החֵלב הוא כבד, שומני, מה שמכביד על האדם ומוליד בו עצלות.


הדם הוא קל, רץ וזורם. מה שמוליד בנו את הזריזות.


העצלות והזריזות הן מידות מנוגדות. ועל כן השימוש של האדם בהן צריך להיות מדויק. לפעמים יש להשתמש בזריזות ולפעמים מוטב שנשתמש בעצלות.


כאשר מתעורר רצון להתחיל משהו טוב, צריך להשתמש בזריזות לפני שתבוא שגרת היום יום ותשחק את הרצון. טובה היא הזריזות לעורר חשק לעשיית דברים טובים ומועילים למען החברה או יחידיה. ולפעמים, כשמתעורר באדם דחף שלילי לעשיית דברים לא טובים ולא מועילים, כדאי לו שישתמש במידת העצלות ויינצל מעשייתם.

בזמן שהאדם מהפך את היוצרות הוא מגיע לידי חטא. כאשר הוא משתמש בעצלות ולא עושה את חובתו ומחויבותו להיטיב לו ולזולתו, ומאידך משתמש בזריזות כדי להרע חלילה, אזי הוא נדרש לקבל חינוך מחדש. זה בדיוק מה שעושה לו הכוהן בפגישתם במקדש; בתחילה הוא מקריב מהקרבן את החֵלב והדם, ובכך הוא מדגים בפני החוטא את השימוש הנכון בשני כוחות חיים אלו.


פוסטים קשורים

הצג הכול

מה הטעם בזה

שלושה קרבנות יש בפרק ח המספר על תחילת עבודת ימי המילואים. פר חטאת אחד ושני אילים, אחד לעולה ואחד למילואים. שלוש פעמים "וישחט" נאמרו בפרקנו, כל אחד מהם מוטעם בטעם שונה. הם אתגר לבעל קורא. סבי חכם גרג'י

מדרש קצר ולעניין

כאשר אדם מקריב קרבן לה' הוא למעשה משיב מקצת ממה שחננו ה'. אין תכלית הקרבן לרושש את האדם חלילה, אלא לתת לו את האפשרות להתקרב אל מי שהעניק לו. לכך התורה מאפשרת לכל אדם להקריב ולהתקרב איש איש לפי יכולתו.