ירידה אחרי עליה, עגל אחרי תורה

עם ישראל קיבל את התורה, הצהיר אמונים באמרו "נעשה ונשמע", הגיע למדרגת מלאכי השרת, ומשום מקום - כשל ונפל לבור תחתית בעשותו עגל זהב. התמיהה גדולה, איך נפל עד כדי כך?!


התלמוד (תענית כ.) מספר לנו מעשה, שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור [ממגדל השן שבו היה גודר וכונס עצמו בתוכו] מבית רבו, והיה רכוב על החמור [שולט על עולם החומר], ומטייל על שפת הנהר [היה חש בבית בנהר החכמה]. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?! אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני 'כמה מכוער כלי זה שעשית'... היה מטייל אחריו, עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין 'רבי, רבי'? אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי. אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: 'לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז'.


לימוד תורה, השגת חכמה, הצלחה בעבודה ובקריירה טומנים בחובם סכנה גדולה; האדם עלול לשקוע באופוריה, מפטם ומדשן הוא את אישיותו ואינו שם ליבו לזולתו, עד שהוא נופל לבעיות מוסריות קשות עד מאוד. כך קרה לרבי אלעזר בן רבי שמעון, וכך קרה לעם ישראל בחטא העגל; לאחר שהגיעו למעלות כה גבוהות בשעת מתן תורה, חשו שהם מושלמים. אדם הרואה עצמו מושלם - מפקיר את ההשתלמות. זוהי השאננות שהובילה את עם ישראל לחטא העגל.


אדם חוזר בתשובה, משתדל לתקן את מידותיו ואת מעשיו. לפתע נופלת עליו הארה רוחנית גדולה וקרבת ה' עושה לו טוב. מתוך אותה הרגשה מנסה הוא גם לתקן את כל סביבתו; יש לו מה לומר לאביו ולאמו, משנה הוא מסורות ומנהגים, מפני שהוא יודע הכל, הוא 'מקורב', הוא 'קדוש'. אומר לנו רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קט"ו), הקב"ה עוזר לאותו חוזר בתשובה על ידי שהוא מציב בפניו ענן שחור המונע ממנו לחוש את קרבתו לה'. במקום קרבה, הוא מרגיש ריחוק והאגו שלו נרמס. זו היא עצת ה' שקמה על מנת ליישר את דרכו של אותו חוזר בתשובה, שבבוא הזמן יבחין כי הקב"ה נמצא ממש שם, בענן השחור: "ומשה ניגש אל הערפל, אשר שם [בערפל] - האלוהים" (שמות כ', יח).