יעקב ועשו - השילוב המנצח

התנהגותו של יצחק אבינו בזמן שבנו יעקב מרמה אותו ולוקח את הברכה המיועדת לעשו – צריכה עיון. אל יצחק שעיניו כהו מראות, בא אדם לא מזוהה: קולו כשל יעקב וידיו כשל עשו. יכול היה יצחק לקרוא לרבקה אשתו ולשאול אותה האם ניצב לפניו עשו או יעקב. הוא אינו נוהג כן. הוא לא נוקט ככלל שבידינו "ספק ברכות – להקל", כלומר במקום ספק אין מברכים. מדוע נחפז יצחק לברך בכל זאת? יתרה מכך, לאחר שהתרמית נתגלתה לו, היה מתבקש שינזוף ביעקב ואולי אפילו לקללו, ואילו יצחק פועל להפך והוא מוסיף לברכו: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה"?! הדברים מקבלים משנה תוקף בסוף הפרשה, כאשר יצחק משלח את יעקב חרנה אל לבן הארמי ומברך את יעקב פעם נוספת בברכה מיוחדת: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם". אם כן, נראה כי יצחק לא רק שלא חזר בו מברכתו הראשונית ליעקב, אלא שהוא מוסיף לברך אותו פעם אחר פעם.


יצחק התלבט מי מבניו ראוי לברכת אברהם שהונחלה לו. מהי "ברכת אברהם"? הקב"ה ייעד לאברהם העמדת אומה גדולה בארץ כנען – "לך לך... אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול". יצחק מביט אל בניו בעין בוחנת ושואל את עצמו על מי מהם יוטל הייעוד להקים אומה? מי מהם ראוי לקבל את ברכת אברהם? הוא רואה את יעקב, "איש תם יושב אהלים" שאינו חריף לרמות, כלשון רש"י. מי שאינו "חריף לרמות" מן הסתם לא יוכל לפעול בבמה הציבורית ולקדם תהליכים פוליטיים. ואילו עשו היה "איש יודע ציד איש שדה", מתמצא בהוויות העולם הזה ויודע להשתלט במרחב. אומר יצחק לעצמו: ראוי שאתן לעשו את התפקיד להקים את המדינה, שהיא בבסיסה ישות פוליטית מעשית, ולאחר מכן יעקב יצטרף אליו וכך המדינה תהיה שלמה; עשו יבנה אותה ויעקב יתווה את דרכה הרוחנית. והנה בשעה שביקש יצחק לברך את עשו הגיעה לפניו דמות המאחדת את שני המרכיבים, הרוחני והגשמי. צדה הרוחני כשל יעקב, "הקול קול יעקב", והצד המעשי כשל עשו, "והידים ידי עשו". (שילוב דומה מצאנו אצל דוד המלך. בספר תהילים אנו מוצאים את "קול יעקב" שבדוד, וביציאתו למלחמות המחיש כי הוא ניחן גם ב"ידי עשו". ראו עוד מועד קטן טז,ב ועוד). בראותו זאת החליט יצחק לברך את האיש שלפניו - בין אם זה יעקב ש"לבש את בגדי עשו", ובין אם זה עשו שהצליח להכיל את קולו של יעקב. כאשר התברר שיעקב הוא זה שהיה מסוגל להיות גם בעל "ידי עשו" (ולא לחינם יצאו מפיו המלים "אנכי עשו בכורך", שכן מה שאתה, אבא, סבור שהוא כוחו של עשו – בי נמצא אותו הכח, ואדרבה, עשו כבר נעשה 'עייף' מצידו וגבורתו ומכר את בכורתו וכוחו לי). יצחק הופתע מאוד מהשינוי שהוא מגלה אצל יעקב והוא ממהר לאשר את ברכתו, "גם ברוך יהיה". לאחר זמן הוא אף מוסר בידו את ברכת אברהם, מעתה היא תעבור דווקא דרך מי שיודע לשלב בין קול יעקב לידי עשו. (כיוצא בזה פירש מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספר מדבר שור).