חירות זיכרון ונצחיות

בשנת 1947 עמד דוד בן גוריון בפני ועדת חקירה של האו"ם שהגיעה לארץ ישראל ודיבר על הקשר שלנו לארץ ולחירות. וכה אמר:


״לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה, אבל רוצה אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם לדרך?


והנה, יותר מ-3,000 לפני הפלגת ה'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסייה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין. השנה כאן, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים״.

הסופר הרוסי הגדול לב טולסטוי כתב ביומנו על היהודים:


"היהודי הוא אותו יצור עלוב, שהורד מאש התמיד הבוערת בשמים, והאיר בו את העולם כולו.


הוא המקור, האביב, והמעיין שממנו שאבו שאר האומות כולן את אמונותיהן ואת דתיהן.


היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של החירות.


היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של התרבות האנושית.


היהודי הוא סמל הנצחיות".