חינוך מחדש אצל הכהן

החֵלב והדם אסורים באכילה אך הם מוּעלים ומוּקרבים על המזבח.


החֵלב והדם הם הפכים. החֵלב הוא כבד, שומני, מה שמכביד על האדם ומוליד בו עצלות. והדם הוא קל, רץ וזורם. מה שמוליד בנו את הזריזות.


העצלות והזריזות הן מידות מנוגדות. והשימוש של האדם בהן צריך להיות מדויק. לפעמים יש להשתמש בזריזות ולפעמים מוטב שנשתמש בעצלות.


כאשר מתעורר רצון להתחיל משהו טוב, צריך להשתמש בזריזות לפני שתבוא שגרת היום יום ותשחק את הרצון. טובה היא הזריזות לעורר חשק לעשיית דברים טובים ומועילים למען החברה או יחידיה. ולפעמים, כשמתעורר באדם דחף שלילי לעשיית דברים לא טובים ולא מועילים, כדאי לו שישתמש במידת העצלות ויינצל מעשייתם.


בזמן שהאדם מהפך את היוצרות הוא מגיע לידי חטא. כאשר הוא משתמש בעצלות ולא עושה את חובתו ומחויבותו להיטיב לו ולזולתו, ומאידך משתמש בזריזות כדי להרע חלילה, אזי הוא נדרש לקבל חינוך מחדש. זה בדיוק מה שעושה לו הכוהן בפגישתם במקדש; בתחילה הוא מקריב מהקרבן את החֵלב והדם, ובכך הוא מדגים בפני החוטא את השימוש הנכון בשני כוחות חיים אלו.