הילדים החמודים יעקב ועשו גדלו בבית אחד, נשלחו לאותו בית ספר ונראו דומים בתכונתם. ואז, ביום אחד, כשהילדים הפכו לנערים וגברים צעירים, נתגלה בהם שוני רב; "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". לפתע מתברר שיש להם נטיות וכישורים שונים. היכן היו ההורים? רבי שמשון רפאל הירש אומר שחינוכו של עשו היה לקוי מפני שיצחק ורבקה לא תהו על קנקני בניהם, לא חדרו להבין היטב את נפשם הפרטית ומתוך כך העניקו להם חינוך זהה. יצחק ורבקה שכחו כלל גדול: "חנוך לנער על פי דרכו". הם לא שמו לב לשונוּת שבילדיהם והושיבו אותם על ספסל לימודים אחד. אילו הם היו שמים לב שיש לעשו נטייה לגלות גבורה היו מנתבים אותו נכונה, אז היה יכול עשו להיות 'גיבור לפני ה'', אולי היה נעשה לשופט טוב. ואז "יעקב ועשו, עם כל נטיותיהם השונות היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם", ומתוך האחווה והשונות הם היו משתפים פעולה ועושים היסטוריה טובה יותר "חרבו של עשו הייתה כורתת ברית עם רוחו של יעקב, ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך".
יעקב נולד עם תכונה של "איש תם", ותמימותו הובילה אותו להיות "יושב אוהלים". עשו נולד עם תכונה של "איש יודע ציד", ומפני שלא נותב נכון הפך את כשרונו להיות "איש שדה". אילו היו הוריו מבחינים בתכונת הציד שלו מבעוד מועד היו יכולים אולי לנתבו להיות איש הממונה על הרשות המבצעת. הוא היה משתמש בכוחו וכשרונו לבסס את הצדק והחוק היוצא מאהלו של יעקב, ושיתוף הפעולה בין שני האחים היה גורם ברכה רבה בקרב הארץ.
כל ילד נולד עם תכונות ונטיות יחודיות, שלעתים רדומות בתוכו. תפקיד המחנך הטוב הוא לזהותן, לעוררן ולהוציאן לפועל בדרך נאותה. מחנך גרוע לא רואה אותן, התכונות מודחקות במשך הזמן, עד אשר מתפרצות ובאות חלילה לידי ביטוי בצורה שלילית.
יעקב אבינו למד את הלקח מטעויות הוריו. לפני פטירתו, כשעמדו כל בניו סביב מיטתו ונחה עליו רוח הקודש, הוא ראה בהם את ניצני שבטי ישראל לעתיד והכיר בשונותם. הוא שם לב לריבוי גווניהם, לא הרי ראובן כשמעון, ולא הרי לוי כיהודה. יש בהם כוהנים ולווים, מורי הלכה ומלכים, לוחמים סוחרים ואיכרים. לכל אחד מהם דרך משלו ותפקיד משלו. לכך הוא מברך אותם בפרטות ייחודית – "איש אשר כברכתו ברך אותם".