חטא, קרבן, קִרבה

מה רב ההבדל בין קרבן עולה האידאלי והמושלם שעולה כליל לה' ובין קרבן החטאת הבא על חטאים. החוטא המביא את קרבנו ודאי חש שלא בנוח לעמוד בתור על יד הצדיק המביא קרבן עולה. הוא מרגיש שנקודת הזינוק שלהם שונה. הצדיק המושלם מתחיל מנקודת הקרבה אל ה', והוא עם החטאת מבקש לצמצם את הפער מהבור שנפער על ידי חטאו.

הוא אינו מסוגל לחשוב על קרבה, די לו בצמצום נזקים שהחטא גרם. והנה, כאשר הם נכנסים פנימה, הכוהן מקריב את קרבנם באותו מקום "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת". התלמוד לומד מכך את המקור לתפילת לחש: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מפני מה תיקנו תפלה בלחש? שלא לבייש את עוברי עבירה, שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה". (סוטה לב:).

יש כאן עוד אמירה חשובה. ברגע שהחוטא מגלה את רצונו לשוב מחטאו השער נפתח בפניו והוא אהוב ונחמד ממש כמו הצדיק בעל קרבן העולה שלא חטא מעולם. הנה הם עומדים באותו מקום לִפְנֵי ה' וקרבנם מוקרב באותו מזבח.

פוסטים קשורים

הצג הכול

מה הטעם בזה

שלושה קרבנות יש בפרק ח המספר על תחילת עבודת ימי המילואים. פר חטאת אחד ושני אילים, אחד לעולה ואחד למילואים. שלוש פעמים "וישחט" נאמרו בפרקנו, כל אחד מהם מוטעם בטעם שונה. הם אתגר לבעל קורא. סבי חכם גרג'י

להגיע לאיזון הנכון

החֵלב והדם אסורים באכילה אך הם מוּעלים ומוּקרבים על המזבח. החֵלב והדם הם הפכים. החֵלב הוא כבד, שומני, מה שמכביד על האדם ומוליד בו עצלות. הדם הוא קל, רץ וזורם. מה שמוליד בנו את הזריזות. העצלות והזריזות