וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד).
שלום, קוראים לי חַוָּה, כשמי כן אני - אוהבת לחוות דברים חדשים.
התחלתי את מסע החוויות שלי בטעימה מהפרי האסור. טעות. במקום לשלוח יד לעץ החיים שלחתי ידי לעץ הדעת טוב ורע, ואחרי שאכלתי בפה מלא חשבתי שהתעליתי על עצמי. האמת ירדתי. הבאתי את הפרי לאדם, הורדתי את חווייתי לארציות. זו טעות שהרבה מבנַי נכשלים בה: מקדימים את עץ הדעת לעץ החיים. או במילים אחרות, הם אוכלים דעת בלי שיהיו להם מספיק חיים להכיל אותה. הדעת שלהם מבקשת בלעדיות.
האדם שלי גורש מגן עדן, הוא רוצה לחזור לשם, לתקן ולטעום מעץ החיים, אבל חרב מתלהטת ומתהפכת מטילה עליו אימה ועוצרת בעדו. מידי פעם הוא מתקרב, מבקש להציץ. פעמים שהוא מציץ ונפגע. באחד הערבים שמעתי אותו מתוודה ואומר:
לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַשׁוֹמֶרֶת אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים
הִסְתּוֹבֵבָה בְּלַהֲטוּטֵי מַעְגְּלוֹתֶיהָ וְלִיהֲטָה נַפְשִׁי
וְהֵצַצְתִי פְּנִימָה
וְנִמְחַצְתִּי וְנֶחֱצֵיתִי בְּמַחֲצִיתִי
בַּמָקוֹם שֶׁאַבְנֵט חוֹצֶה אֶת גּוּפִי.
וּמֵאָז הִצְמַחְתִּי עוֹד רַגְלַיִים
בְּרַגְלֵי בִּטְנִי אֲנִי מְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם.
וּבְרַגְלֵי לִבִּי וְרֹאשִׁי אֲנִי מְהַלֵּךְ בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֵדֶן
מִקֶּדֶם.
הַּלַהַט אַחַר הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת חָצָה אוֹתִי
לִשְׁנַיִים
מֵחֶצְיִי וּלְמָטָה אִישׁ
וּמֵחֶצְיִי וּלְמַעֲלָה
אָכוּל בְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ
אֱלוֹהִים!
Comments