השפעת הורים על עתיד בניהם

ברשימת בני ישראל היורדים מצרימה אנו מוצאים את "שאול בן הכנענית". זהו כינוי יוצא דופן, שכן התורה לא מזכירה את שמות נשותיהם של השבטים ולא את מוצאן. רק אצל שאול בן שמעון וכן במנשה ואפרים בני יוסף הוזכרו האמהות. המדרש אומר ששאול זה אינו אלא זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני שחטא מאוחר יותר בבעל פעור עם כזבי בת צור כדי להכעיס את משה. את מידותיו הרעות בענייני עריות מוצא המדרש בשורש אמו הכנענית. היא הביאה עמה את כנעניותה לבית שמעון. השפעתה החינוכית והתרבותית בבית היא זו שהביאה את בנה זמרי לעשות מעשה ארץ כנען, ככתוב בספר ויקרא (יח,ג) שהיו הכנענים פרוצים בעריות.


גם ליוסף הייתה אישה שאיננה מהמשפחה. גם אותה התורה מזכירה: "ויוָּלד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע כהן און את מנשה ואת אפרים" התורה מדגישה כי הילדים הללו נולדו בארץ מצרים על ידי אישה מצריה, שבנוסף הייתה בת הכהן הגדול לעבודה זרה של העיר און, ייחוס בעייתי בהחלט. ובכל זאת הכתוב מדגיש "ויולד ליוסף", בניגוד לאמור אצל כל האחרים ברשימה: "בני גד", "בני אשר" סתם. כאן הודגש בפירוש שהבנים נולדו ליוסף. הם הלכו בדרכו, ואף אמם המצריה גידלה וחינכה אותם בדרכו של יוסף (כיוצ"ב בפירוש הרש"ר הירש).


מנשה ואפרים התחנכו בחינוך הממלכתי המצרי, ובכל זאת התוכן של המוסר העברי עבר אליהם מאביהם. חינוך מלמדים לא רק במילים אלא בעיקר במעשים. החינוך והתרבות עוברים דרך החוט הנפשי המקשר בין הדורות הקודמים לדורות הבאים. יוסף, למרות היותו מקורב לשליטי מצרים, ולמרות היותו נשוי לבת משפחת כוהני עבודה זרה, לא הושפע מסביבתו. בכל מצב יוסף זכר שיש לו אבא, מסורת, תורה ודרך חיים. אומנם הוא לא ראה את אביו 22 שנה, אבל הוא שמר בזיכרונו את לימודם המשותף. חכמים אומרים שיוסף שלח לאביו עגלות כדי לרמז לו שבפעם אחרונה שהם למדו יחד עסקו בסוגיית עגלה ערופה. רק כאשר ראה יעקב את העגלות האלו אשר שלח יוסף, אז "ותחי רוח יעקב" (ראו מה,כז). כאשר ראה שהחינוך הצליח, שבנו יוסף לא שכח את התורה והמסורת על אף כל עמלו ותהפוכות חייו, עד שהגיע למצבו הרם כשליט באומה שאינה יודעת את ה', רק אז חייתה נפשו וחזרה אליו רוח הקודש.


הקשר בין יוסף לאביו לא נותק גם כאשר היה פירוד פיזי ביניהם. גם באותו היום שאשת פוטיפר העמידה את יוסף בניסיון, הוא בא הביתה לעשות מלאכתו, ואומר המדרש: "ומה מלאכה הייתה לו? שונה וקורא מה שאביו לימדו". זה מה שהציל אותו. זה מה שנסך בו כוח לעמוד מול פיתוייה. הוא משנן את מה שאביו לימדו ומיד נתגלתה לו דמות אביו בחלון והמשיכה ללמדו ולהצילו מהניסיון שבהווה.