הכרת תודה והכרת הטוב

יעקב האמין שכל מה שיש לו הוא מאת ה'. כבר בתחילת דרכו הוא הצהיר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". באמצעית הדרך, כשהברכה האירה לו פנים, הוא קרא ללאה ולרחל אל השדה והכריז "ואלוהי אבי היה בעזרי". ואחרי שיצא עם כל עושרו ופגש בעשיו אחיו הוא הדגיש לו "כי חנני אלוהים וכי יש לי כל". ומתוך ההכרה שהעושר בא לו מאת ה' הוא ניגש לתקן את עולמו "ויחן את פני העיר" שיפר את פניה.


תם המסע. יעקב ניצל מאיבת עשיו ומבחינתו הוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה "ויעש לו בית ולמקנהו עשה סוכות", עתה הוא יכול לשבת תחת גפנו ותאנתו ולהתרכז בעניינים שלו. אך לא צדיק כיעקב יחשוב רק על עצמו. אחרי ששהה שמונה עשר חודש בסוכות פנה לעיר שכם וביקש להיטיב להם ולחלק מהטוב שחננו ה'.


כך גם נהג רבי שמעון בר יוחאי בתורו. גם הוא ניצל מאימת עשיו של דורו, ממלכת רומא הרשעה ביקשה את נפשו והוצרך להיטמן במערה ביחד עם רבי אלעזר בנו למשך שלוש עשרה שנה. אחרי שקיבלו הבטחה אלוהית בצורת הבת קול שהכריזה "צאו ממערתכם" הם יצאו. רשב"י ביקש להיטיב לבריות וטיהר את העיר טבריה. וממי למד רשב"י? מיעקב אבינו וכפי שמספר התלמוד (שבת לג:): "אמר: הואיל והתרחש לי נס אלך ואתקין דבר דכתיב (בראשית לג, יח) 'ויבא יעקב שלם' ואמר רב שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. 'ויחן את פני העיר' אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם." יעקב אבינו מגיע בשלמות לשכם. שלמות אישית גופנית כלכלית ונפשית רוחנית. גופו התרפא מנגיעת המלאך בכף ירכו. ממונו לא נחסר למרות העושק שביקש לבן לעשקו ולמרות המתנה המרובה שהעניק לעשיו. תורתו אף היא הייתה שלימה למרות טלטולי הדרך ולמרות היותו בלחץ חברתי מתמיד אצל לבן הרמאי, וכדברי רש"י: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".


אחרי שלמותו האישית בגוף ממון ונשמה, מבקש יעקב להשלים את סביבתו ולחון אותם ממה שחננו ה'. את המילים "ויחן את פני העיר" פרשו חכמים לא כתיאור הקמת חניון אלא כפעולת חן ונתינת מתנת חינם. יעקב פעל לתת חן ל"פנים" של העיר. הוא רומם את המצב הסוציו אקונומי שלהם על ידי התקנת מטבע שבו טבע את צורת פני העיר. בכך העלה יעקב את קרנה של שכם בשווקי הסביבה. תיקן להם שווקים לרווחת עצמאותם הכלכלית ומרחצאות כדי לשמור על רמת הבריאות וההיגיינה הציבורית.


רק אחרי שדאג לרווחתם הגשמית פנה יעקב לעשות לביתו. הוא קנה את חלקת השדה במאה קשיטה ומיד תיקן את המימד הרוחני דתי "ויצב שם מזבח". הסדר חשוב: רק אחרי שהיטיב לסביבה ברמה החומרית הוא יכול לדרוש מהם שיכירו בא-לוהי ישראל. על כך כתב הראי"ה קוק שאי אפשר לעסוק בתיקונו של עולם בפן המוסרי הרוחני בלי להיות אוהב באמת מעמקי לב ונפש את כל העמים ותרבותם, ובלי להיות מעורב ברצון ובמעשה לשפר את חייהם וקנייניהם. (מדות הראי"ה אהבה ה).


נמצא שיעקב שבא עם שלימות בגופו בממונו ובנשמתו היטיב לגוף ממון ונשמה של אנשי שכם. לגופם תיקן מרחצאות ולפי מדרש בראשית רבה תיקן להם איטליזים לממכר בשר,שגם זה חלק מתיקוני הגוף. לממונם תיקן שווקים ומטבע, ולתיקון נשמתם הציב מזבח וקרא בשם ה'.


יעקב הכיר טובה לה' וטובה לעיר שכם. הכרת הטוב לה' שהצילו מתלאות הדרך באה לידי ביטוי בכך שיעקב הכיר בתודעתו שמקור הטוב הוא הקב"ה והוא חפץ בטובת עולמו ובריותיו. ומשום כך הדרך להכיר לו טובה היא להצטרף למיזם של תיקון עולם שה' רוצה בקידומו ושכלולו. והכרת הטוב לעיר שכם שהייתה לו לחנייה באה לידי ביטוי ביישום התקנות של סדרי הכלכלה והבריאות ובהמשך התקנה הרוחנית והכרת ה' על ידי הצבת המזבח.