היינו כחולמים

יוסף מספר:

אני אוהב חלומות. מאז ילדותי אני חולם. סבלתי הרבה בגלל חלומותיי אך לא חדלתי לחלום. המציאות שלי רקומה בתוך עלילה חלומית. אני אוהב להיות בחברת אנשים חולמים. לאחרונה מאז שהושלכתי לכלא קשה לי לחלום. אני נמצא עם שרים עסקנים, האופה והמשקה. החיים שלהם כאן טובים. שר הטבחים דואג להם לאוכל משובח והם שבעים ודשנים ומשדרים עסקים כרגיל, מה כבר הם יכולים לחלום?

הבוקר היו פניהם רעים. בשבילי זה סימן טוב. הם מגלים שמשהו חסר. מי שרואה מציאות חסרה מוכרח להשלים אותה על ידי חלום.

ואכן, סוף סוף חלום.

השרים עצובים. אין מי שיפתור את חלומם.

אני, יוסף החולם הגדול, מעולם לא ביקשתי להבין את פתרון חלומותיי.  ביקשתי רק להיות חולם, אין לי עניין בהגשמה.

מעניין על מה חלמו? איך אשכנע אותם לספרו לי? אולי אנסה לפתור?

פתרתי להם לפי הדיבור שלהם. שר המשקים פתח ואמר: "בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי". יש לו כבוד לחלום. הוא שם אותו בראש דבריו. העתיד שלו טוב.

שר האופים פתח את דבריו במילה קשה "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי". כפי שאתם יודעים המילה "אף" מציינת כעס וחמה. אם זה חלומו – זה יהיה פתרונו. חרון-אף של פרעה ישיג אותו וייפרע ממנו.

כל החלומות הולכים אחר הפה!