הגר – מונולוג

כלום לא היה חסר לי בבית אבי מלך מצרים!


יום אחד פגשתי בזוג יפה שמדבר על אלוהים. הקשבתי לדבריהם ומאז קניתי את נפשי וידעתי את אהבתי לאלוהים. אבי אמר לי לדבוק בשָׂרַי וללמוד מהליכותיה הנעימים. עזבתי את מצרים והלכתי אחריה לארץ כנען. במצרים אני בת מלכים. בכנען אני שפחה.


יום אחד, אחרי עשר שנים, שָׂרַי משכה אותי לאברם ואמרה לו: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (בראשית טז, ב). אברם מעולם לא התווכח עם שָׂרַי. שָׂרַי הדגישה לאברם שאני רק שפחה, אך הוא התייחס אליי כאישה. התחלתי להאמין בזה. הקלתי ראש בפני שָׂרַי. שמעתי את שרי מטיחה באברם: "חֲמָסִי עָלֶיךָ, אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ" (טז, ה). והוא השיב: "אבל אמרתי לך שהיא אישה בשבילי". ואז שרי אמרה בכעס: "ה' יִשְׁפֹּט בֵּינִי וּבֵינֶיךָ".


אני נבוכה. אברם, מרוב כוונות טובות בלבל אותי. ושרי, הגברת הטובה והעדינה, מענה אותי. ברחתי למדבר והמלאך השופט של שרי הגיע. הוא הקריא באזני את פסק הדין: "הָגָר, שִׁפְחַת שָׂרַי!". הבנתי, אני שפחה. קיבלתי ואמרתי: "אכן, מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת". הוא הבטיח לי בן וציווה שאקרא את שמו ישמעאל. כל כך הפנמתי את היותי שפחה עד כדי כך ששכחתי לקרוא שם לבני. אך אברם אדוני קרא לו בשם. לא תאמינו, הוא קרא לו ישמעאל. אמרתי לכם כבר שהוא נביא?