האחווה הצליחה

את הברכה הגדולה שלו שומר יעקב לנכדיו מנשה ואפרים. בדבריו הוא קובע אותם כאב-טיפוס של הברכה: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ). לא לחינם זכו בברכה. הם האחים הראשונים מתחילת ההיסטוריה האנושית שאינם שונאים ומקנאים.

ספר בראשית מספר על האתגר של תיקון מידת האחווה האנושית: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו. יוסף עשה צעדים משמעותיים לתיקון האחווה. אצל בניו זה הצליח. הנה, יעקב חוזר על "הטעות" אצל נכדיו. שוב הוא מעדיף את הקטן על פני הגדול. את יד ימינו הוא מניח על ראש אפרים הקטן, ואת שמאלו על ראש מנשה הבכור. במעשהו הוא נוהג כמעט כמו הנבואה שנאמרה לאמו בהריונה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כה, כג).

יוסף מנסה לתקן את הטעות: "לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (מח, יח). יעקב מסביר את העדפתו: "וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (שם יט). מנשה הבכור שומע משפט נוקב זה ובכל זאת אין בלבו שמץ של משטמה על אפרים אחיו הקטן.