גנבתי והיו לי סיבות טובות

גנבתי לאבא את התרפים, לא השלכתי אותם. חביבים הם עליי. אנחנו בורחים לארץ כנען. לא נראה את אבא יותר. לקחתי מזכרת מהשעות היפות של אבא, שעות ההתייחדות שלו מול התרפים. אז היה אבא לבן באמת.


גנבתי לאבא את התרפים בשביל שהילדים שלי ושל לאה בלהה וזלפה, יֵדעו משהו על התרבות שממנה באנו.


גנבתי לאבא את התרפים, אני לא יותר צדיקה מיעקב. הוא גונב את לב אבי, אני אגנוב את דעתו.


גנבתי לאבא את התרפים, נראה לי שאת עיקר כוחו שאב אבא מהישיבה מול התרפים. אם אבא יכול היה ליעקב אישי בעזרת התרפים גם אני אוכל.


גנבתי לאבא את התרפים, בכפר בחרן כולם מאמינים שיש בכוחם של התרפים לפתוח את המזל ולהביא את הפריון. לאבא יש כבר בנים ובנות. לי כרגע יש רק את יוסף. כדאי לי שיהיו התרפים אתי. מה שלא יועיל לא יזיק. נכון, זו גנבה, אבל אם אבא היה מסוגל להקשיב הייתי מסבירה לו, בטוח הוא היה מסכים.


גנבתי לאבא את התרפים למרות שהוא ויתר עליי ועל לאה – על התרפים הוא לא יוותר, הוא ירדוף אחרינו. סוף סוף הוא יבקר אצלנו, ייכנס באוהלנו, יראה את מצבנו מבפנים.


גנבתי לי את אבא. אבא זה אבא!