בלי כעס

אחי יוסף עשו תשובה והכירו בחטאם, לאחר שיוסף הכה אותם בתדהמה במילותיו "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". הם שמעו את דבריו והתביישו. הבושה הזו גרמה להם לשתיקה והכרה בחטא, "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". חז"ל אמרו "העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלים לו" (ברכות יב). עתה הם מחולים ויוצאים לדרך חדשה. יוסף מבקש מהם שימהרו ויעלו לאביו ויבשרו לו שיוסף חי וכי הוא אדון לכל ארץ מצרים. עם זאת יוסף מזהיר אותם "אל תרגזו בדרך".


יוסף שולח את אחיו בחזרה הביתה להביא אוכל למשפחה רעבה ולהחיות את נפשו של אביו בבשורת "עוד יוסף חי". יוסף יודע שאחיו עלולים לנהל בדרך שיחות קשות על הקורות אותם ולחפש אשמים, על כן הוא מצווה אותם "אל תרגזו בדרך". כך מסביר רש"י: "לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה סיפרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו". יוסף מלמד אותם שלא זו הדרך. עם רוגז אי אפשר לתקן עולם. אי אפשר לשוב ולהשיב בתשובה עם רוגז תמידי. אם זכית ושבת בתשובה, אל תחפש אשמים במצבך הקודם כחוטא. אל תטביע את סביבתך בדרישות ותוכחות, ואל תלחיץ אותם ותכניסם למגננה. התיקון ייעשה על ידי שתעורר את התקווה ותצייר עתיד יותר טוב, שבו משלבים ידיים ומבקשים לתקן ולא להתחשבן. דברים טובים רבים לא מצליחים למלא את מטרתם החיובית, רק בשל אופי הדרך שהם נאמרים ונעשים. לא מצליחים להשביע רעבים, להחיות אב דואב ולהביא בשורה חדשה לעולם בדרך שיש בה כעסים, "אל תרגזו בדרך". כשרוצים לעשות שינוי ולתקן דברים יש לנטרל את הכעס והרוגז. הכעס המתלווה בדרך יכתים את המטרה הטובה ויפריע להפנמת המסר.


יש טהרנים שסיגלו לעצמם פנים קפוצות וטון קפדני. יש שמדברים על צדק חברתי ומתכוונים באמת לעשות אותו אבל נופלים בדרך בבור המשטמה האישית ומחפשים אשמים כדי לתלות אותם בכיכר העיר. מי שרוצה להשיב אנשים בתשובה לא יכול להפגין רוגז. הדרך צריכה להיות נעימה, נטולת רוגז והאשמות. "על ידך נמכר, אתה סיפרת לשון הרע, אתה טעית והטעית, אתה גרמת לנו לשנאה".


רש"י מוסיף פירוש למלים אלו, שמקורו במסכת תענית (י,ב) "אל תרגזו בדרך – אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך". בדרך כלל טוב ללמוד בדרך. מקיימים בכך מצווה מהתורה "ודברת בם... ובלכתך בדרך". שני תלמידי חכמים ההולכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויים להישרף, כך נאמר בתלמוד. למה לא ללמוד? מדוע לא לקיים מצוות "ובלכתך בדרך"? אולי המקור הזה בא לרמז על ענין חשוב: בדרך לא עוסקים ב'דבר' הלכה, בדרך משתמשים בדיון הלכה. לומר 'דבר הלכה' משמעו לקצר תהליכים ולומר את המסקנה. אחרי אמירת דבר הלכה הדיון נעצר. כך הלכה וכך צריך לעשות. דבר הלכה נקרא "פסק הלכה", דבר פסוק וחתוך המפסיק את הדיון. כאשר נמצאים בדרך אין עדיין מסקנות, אין לשלוף הלכות. עד שלא מגיעים לאבא ומכריזים עוד יוסף חי, יש מקום לדיון ולמחשבה. לכך יוסף מבקש מאחיו, בדרך הביתה אל תמהרו לפסוק הלכה, אל תדונו אף אחד מכם לכף חובה. אתם צריכים יישוב הדעת על ההווה. רק אחרי שתתיישב דעתכם ותכירו את המציאות מכל צדדיה תוכלו לפסוק בשאלת המכירה. השימוש בשפה הלכתית פסקנית לא יועיל לכם לבירור הסוגיה.


לסיכום: לרגוז בדרך היינו לחדד דציבלים ולבטל בפסקנות כל דבר שלא נראה בעיניך, במלים שיפוטיות ונחרצות כמו: זו סכנה, זה סוף הדרך, חורבן, שואה. טבען של מלים חדות וקשות להשתיק כל אמירה שונה. בתוך התהליך יש לדובב כל דיאלוג אפשרי ולא להנחית מסקנות.