פרק כ"ה: נירון קיסר

פרק כ"ה הוא נבואת זעם ונקמה באדום. אדום שמחה מאוד בנקום נקם בבית יהודה, ולכן: "כה אמר ה' אלוהים: ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה… ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי" (יחזקאל כ"ה, יג-יד). ידו של ה' היא יד ישראל, ישראל יהיו השלוחים לנקום את נקמת ה' באדום. פסוק י"ד אמנם מדגיש את מכת המחץ שתספוג אדום, אך מצאנו בדברי רבותינו שדרשו את הפסוק הזה דווקא על ההצלה שתהיה לאדום מתוך אותה מכה. הגמרא במסכת גיטין (נו.) מספרת על המצור שהיה בירושלים בזמן בית שני. כאשר הגיע נירון קיסר לכיוון ירושלים, הוא עשה לעצמו סימן - ירה חיצים לכל ארבע רוחות השמים, וכולם נפלו לכיוון ירושלים. הוא ראה בכך סימן ראשוני לכך שירושלים צריכה להחרב בידיו. אך הוא לא הסתפק בכך, תפס תינוק יהודי וביקש ממנו: "פסוק לי פסוקך!". והתינוק פסק לו את פסוק י"ד מפרקנו: "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל". במילים אחרות - אתה האדומי תחריב את ירושלים ואת בית המקדש, אך אלוהים ינקום את נקמתו מידך. אמר נירון קיסר - הקב"ה רוצה להחריב את ביתו על ידי, ולרחוץ את ידיו על ידי? היתכן שאחריב את המקדש בשביל אלוהים ובסופו של דבר ינקמו בי? ערק נירון קיסר והתגייר, ויצא ממנו רבי מאיר. כלומר, מתוך נבואת הזעם והנקמה של יחזקאל בפרקנו - יצא רבי מאיר, הרב שמאיר בכל פינה חשוכה. גם בחושך הגדול של אדום יש נקודת אורה, שיצאה על ידי בחירה טובה של נירון קיסר.