פרק י"ח: כי לא אחפוץ במות המת

ישנו משפט המופיע פעמיים בפרקנו: "הנפש החוטאת - היא תמות" (יחזקאל י"ח, ג, כ). בפסיקתא דרב כהנא (שובה, ז) מצאנו מדרש מעניין במיוחד: "שאלו לחכמה: החוטא, מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדֵף רעה' (משלי י"ג, כא)". החכמה מבינה את המציאות - מי שעושה רע, הרע יחזור אליו. "שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'הנפש החֹטאת היא תמות' (יחזקאל י"ח, ד)". הלא מי שחטא - הרבה מוות בעולם, אם כן המוות הזה יבוא ויכהו. גם החכמה וגם הנבואה אם כן תופסים את ענין מיתת החוטא כדבר הכרחי ומתבקש. פונים אם כן לתורה, שהיא דבר אלוהים אל ישראל, המלאה בחסד וברחמים: "שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו". הבאת הקרבן יש בכוחה לבטל את המיתה. לבסוף פונים לקב"ה בכבודו ובעצמו: "שאלו להקב"ה: החוטא, מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכתיב: 'טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך' (תהילים כ"ה, ח)". הקב"ה מחדש לנו שהאדם - יש בכוחו להתעלות מעל המציאות, ע"י שהאדם שב לעצמיות שלו, למקוריות שלו. קוראים לכך בקיצור: תשובה. הנפש החוטאת - בעשותה תשובה - לא תמות! וכך יחזקאל מסיים את פרקנו: "כי לא אחפץ במות המת נאם ה' אלוהים, והשיבו וחיו" (יחזקאל י"ח, לב). על כך שואלת הגמרא (נידה ע:): "כתוב אחד אומר: 'כי לא אחפוץ במות המת', וכתוב אחד אומר: 'כי חפץ ה' להמיתם' (שמואל א ב', כה)". אם כן, האם אלוהים חפץ בחיים או במוות? משיבה הגמרא: "כאן (ביחזקאל) - בעושין תשובה, כאן (בשמואל) - בשאין עושין תשובה". מי שעושה תשובה - הוא שב לחיים. אמרו מעתה: תשובה היא תשובה לחיים, היא תשובה לעוצם עצמיות האדם כאדם חי.